נהגו אנשי שלומינו להתחיל לומר ארבעים יום קודם הפורים, "הצליני מקליפת המן עמלק וזכני לקדושת מרדכי ואסתר" וידוע בשם אנ"ש כי האומרם ארבעים יום קודם הפורים יזכה להארת מרדכי ואסתר בשעת המגילה.

עוד על כך מובא בספר 'אבניה ברזל' (שיחות וסיפורים ממוהרנ"ת סעיף י"ג): "סִפֵּר מוֹהַרְנַ"תְּ פַּעַם אַחַת בְּעֶרֶב פּוּרִים בְּתַעֲנִית אֶסְתֵּר צָעַקְתִּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: "הַצִּלֵנִי מִקְלִּפַּת הָמָן עֲמָלֵק, וְדוֹמֶה הָיָה עָלַי הַדָּבָר, כְּאִלּוּ הָמָן עֲמָלֵק עוֹמֵד עָלַי לְהַכּוֹתֵנִי בְּמוֹט בַּרְזֶל… – מִיט אַדְרַאנְג". לפניכם ציטוטים מתוך שיעוריו של הגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א על עניין הצעקה ארבעים יום קודם הפורים:

"מרדכי ואסתר חיים וקיימים!"

וכשאדם קורא את המגילה הוא זוכה לראות את מרדכי ואסתר במגילה. כי הרב'ה אומר מי שיצעק 40 יום קודם המגילה "הצילני מקליפת המן עמלק" הוא יראה את מרדכי ואסתר בתוך המגילה. מרדכי ואסתר חיים וקיימים! כמו שהיה אצל ר' ייבא, ר' פנחס קוריצר כידוע היה חולק על ר' יעקב יוסף מאוסטרא – קראו לו ר' ייבא. אז ר' פנחס קוריצר אמר מי שרוצה לראות את מרדכי הצדיק, ילך לר' ייבא. חשבו שהוא שיכור, עוד פעם הוא צעק מי שרוצה לראות את מרדכי הצדיק ילך לר' ייבא, פעם שלישית הוא כבר צעק. אז אחד התלמידים תפס את עצמו, בטח זה לא סתם, זה לא יכול להיות מתוך שכרות, זה שלש פעמים לחזור על אותו מילה. תלמיד אחד תפס את עצמו, רץ מהר לר' ייבא, והוא ראה בדיוק יוצא יהודי צדיק זקן, הוא נכנס, אז בתו אמרה לא יודעת מה קרה. כי ר' ייבא הוא יושב כל הפורים לבד, היו צדיקים היו יושבים כל הפורים לבד. ר' לוי יצחק (בנדר) היה יושב כל הפורים לבד. היו מתייחדים עם השם, רוקדים עם מרדכי הצדיק. צדיקים בפורים יכולים לעשות עושים את התיקונים, יותר מאשר ביום הכיפורים!!

"עומד עליו עם קורה ענקית להרוג אותו!"

אדם הולך לשדה מסתכל על העתיקות, על החפירות, על הפנורמה, על הפנסים, אתה בא לשדה תצעק רבונו של עולם!! ר' נתן צעק, זה היה 40 יום לפני פורים, והוא צעק "הצילני מקליפת המן עמלק! הצילני מקליפת המן עמלק!! מקליפת המן עמלק!!! "ראטעווע מיר פון המן עמלק, ער שטייט אויף מיר מיט אַ־דראנג"! (הצליני מהמן עמלק אשר עומד עלי להכותני במוט ברזל) – הוא הרגיש כאילו שהמן עמלק, עומד עליו עם איזה קורה ענקית להרוג אותו!!!.