הילולת רבי נחמן: סודו של הצדיק האמת שלוקח על עצמו את חטאי הדור

שיעור מס' 2060 | * יא"צ רבינו בשובו בנים תשנ"א - (ברור) "בענין ההתקרבות לצדיק" רש"ה (מאופיר) - עד חצי צד ב'

הצדיק האמת לוקח על עצמו את היצר הרע והחטאים של כל הדורות כדי לנקות את מוחם של ישראל. מאמרו זה מבאר את כוחם העצום של הצדיקים, את מסירות נפשם בירידתם לעולם, וכיצד דווקא לאחר הסתלקותם הם פועלים ישועות גדולות אף יותר מבחייהם.

האדמו"ר מגור מסביר בפרשת בלק, שהצדיק האמת לוקח על עצמו את כל העבירות של כל הדורות. הוא לוקח את כל היצר הרע, את כל החטאים ואת כל המחשבות. יש לו כוח למשוך מהמוח של האנשים ולרכז אליו את כל היצר הרע של כל הדורות. זה מה שהיה עם רבי זושא ורבי אלימלך מליז'נסק; הבעל דבר בא אליהם ואמר להם: "תראו מה שאני אעשה לכם, כיוון שלקחתם על עצמכם את כל היצר הרע של כל עם ישראל". ענו לו האחים הקדושים: "אתה תעשה את שלך, ואנחנו נעשה את שלנו".

טעותו של זמרי וסודו של שמשון

על פי יסוד זה, מסביר האדמו"ר מגור חידוש עצום על חטאו של זמרי בן סלוא. זמרי היה במתן תורה וראה את ה' פנים בפנים. הוא רצה לעשות את מה שעשו רבי זושא ורבי אלימלך – הוא ראה מה הולך להיות, וביקש: "ריבונו של עולם, תן לי את כל היצר הרע עלי, אני אקח אותו ואנצח אותו". אך כאן הייתה טעותו. זמרי חשב שהוא במדרגת משה רבנו, שבאמת היה לוקח את היצר הרע של כל עם ישראל מכל הדורות.

כל רבי יכול לקחת את היצר הרע של החסידים שלו, אם הם באים אליו, מתבטלים אליו ורוצים את הדרכתו. משמיים נותנים לו כוחות לקחת את היצר הרע שלהם. אם זמרי היה רוצה לקחת רק את היצר הרע של שבט שמעון, הוא היה מצליח. אבל לקחת את היצר הרע של כל עם ישראל – זו כבר הייתה גאווה. רק צדיק אמיתי גמור, שהוא בבחינת משה רבנו, יכול לקחת את היצר הרע של כל עם ישראל עליו.

כך היה גם עם שמשון הגיבור, שהיה נשמת משיח. שמשון רצה לקחת את היצר הרע של כל ישראל, אך בחייו הוא לא הצליח כי לקח על עצמו יותר מדי. אולם במותו, כיוון שכבר פשט את הגוף, הוא ניצח את כל הקליפות, כפי שנאמר:

"וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו"

לאחר מותו של שמשון היה שקט מהיצר הרע במשך עשרים שנה. לא היה שום יצר הרע בכל עם ישראל, והדור היה נקי לגמרי, בבחינת "אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל". הצדיק האמת, מנהיג הדור האמיתי, ממית את הקליפות במותו יותר מבחייו.

סכנת הנפילה והצלת העדה

זו הייתה הטעות של כל הגדולים שנפלו – הם לקחו על עצמם יותר מדי. האר"י הקדוש מסביר שיוחנן כהן גדול נפל משום שרצה להרים נשמות שלא היו שייכות אליו. הוא רצה לתקן גם את האפיקורסים והמתייוונים, וזה כבר היה בלתי אפשרי עבורו. אפיקורסות גרועה מרציחה, כי יש בה יישוב הדעת של כפירה, בבחינת "כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן".

החת"ם סופר מסביר על הפסוק:

"צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים"

הסנהדרין זכו לדון לכף זכות, בבחינת "והצילו העדה". רבי עקיבא אמר שאילו היה ראש הסנהדרין, לא היו הורגים אדם מעולם. רבן שמעון בן גמליאל שאל אותו: "עד מתי אתה מרבה שפיכות דמים בישראל?", אך רבי עקיבא לא ענה לו. רבי עקיבא היה צדיק האמת. הוא ידע שאם רוצח היה בא לסנהדרין ורואה אותו, הוא מיד היה חוזר בתשובה שלמה ויושב ללמוד תורה עשרים וארבע שעות ביממה. התורה, כשאמרה "והצילו העדה", התכוונה לצדיק כמו רבי עקיבא, שמי שרואה אותו מיד מתעורר בתשובה.

כוחה של ההילולא: לנקות את הרפש מהמוח

זהו סוד הצדיקים האמיתיים, שהם בחינת נשמת משה. ביום ההילולא והיארצייט שלהם, יש להם כוח עד סוף כל הדורות להוציא אנשים מהיצר הרע שלהם, מהבטלה ומהרפש. רבי נחמן מברסלב אמר: "אני יכול להוציא את הרפש מהמוח". כל עניינו של הצדיק הוא לנקות את המוח מהרפש. זו עבודה שלוקחת עשרות שנים. הצדיק מנקה תא אחר תא במוח, וזה מאמץ אדיר.

לכן, עיקר מה שמכפר לאדם אלו הייסורים. החטאים הם כה נוראים, עד שעיקר התיקון בא דרך הייסורים שאדם עובר. הצדיקים האמיתיים נלחמו כבר את כל המלחמה, והם משאירים לנו רק קצת "שיעורי בית", קצת עבודה עצמית וייסורים קטנים כדי שיהיה לנו חלק בתיקון.

מסירות הנפש של סנגורם של ישראל

כוחם של הצדיקים הוא מעל לכל השגה. מסופר על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב שהתיר עגונה על ידי שהוריד משמיים את נשמותיהם של שני עדים מתים שנהרגו על קידוש השם. אחד מהם, למרות שהיה עם הארץ בחייו, התחיל להתפלפל בהלכה עם גדולי הדור, כי מי שנהרג על קידוש השם נכנס מיד להיכל של שר התורה. השני שתק, כי קפץ לאש אחרי הראשון, ולכן היה צריך לשתוק שנה שלמה. מכאן לומדים שכאשר אישה מוסרת נפש וקופצת ראשונה, היא מקבלת מוחין והשגות לפני האיש.

הברדיצ'בר עצמו היה צריך להיפטר ביום ה' באלול. הוא טען לפני הקב"ה כחבר לחבר: "ריבונו של עולם, מה עם הסליחות? מה עם התפילות בראש השנה ויום כיפור? מה עם סוכות? לא חבל לך על זה?". ויתרו לו בשמיים, ומיד לאחר שמחת תורה, באסרו חג (כ"ה בתשרי), בא אליו הס"מ ואמר: "עשינו הסכם, עכשיו תוותר". וכך נסתלק הברדיצ'בר באסרו חג.

רבי נחמן מברסלב סיפר שהוא עצמו היה צריך להסתלק מן העולם שנה קודם לכן. בשמיים שאלו מי מוכן להיות קורבן עבור עם ישראל. רבי נחמן הסכים בתחילה, אך לאחר מכן חזר בו. כשראה זאת הברדיצ'בר, הוא אמר: "אני מוכן להיות הקורבן". וכך, בשנת תק"ע, נסתלק הברדיצ'בר, ורבי נחמן חי שנה נוספת, עד שנת תקע"א. בכל שנה צריך להיות אחד מצדיקי הדור שהולך על קידוש השם כקורבן, ובלי הצדיקים האלה לא הייתה לנו שום תקומה מול היצר הרע והאפיקורסות.

ירידת הצדיק לעולם: רחמנות עצומה

אין לנו שום השגה בצדיקים האלה. הצדיק נמצא בהיכלות של מעלה, הוא בכלל לא נמצא למטה. רבי נחמן אמר בשנת תקס"ט שאין לו שום חשק לחזור לעולם הזה. הוא ראה את כל השידוכים מאדם הראשון ועד סוף כל הדורות, ואמר: "קיבלתי פרנסה להיות שדכן".

כשהצדיק יורד למטה, אלו ייסורים נוראים עבורו. הוא יורד רק מרוב רחמנות עלינו. אין לו שום אחיזה בעולם הזה. המילה 'צדיק' היא אפס אפסים, זה אלוקות ממש שירדה לעולם ומתמודדת עם היצר הרע של כל אחד ואחד. הבעל שם טוב ותלמידיו, האר"י ותלמידיו, היו "טוב גמור" – הם היו בהיכלות של מעלה, ורק מצד רחמי הקב"ה הייתה להם איזו הארה שירדה לעולם להלביש את התורה בלבושים של העולם הזה. לולא ההארה הזו, לא היינו מחזיקים מעמד בדורות הללו.

שנתו של יעקב ועלות השחר

בשעה שהצדיק נפטר, הוא כביכול הולך לישון. על יעקב אבינו נאמר:

"וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא"

שואלים המפרשים: הרי יעקב לא ישן ארבע עשרה שנה בבית עבר, אז מדוע פתאום הלך לישון? אלא שהקב"ה אמר לו: "תסתכל קצת מה קורה למטה. אתה רק רואה למעלה, תראה את המלאכים עולים ויורדים, את האנשים שנופלים". בשעה אחת שיעקב הסתכל למטה, הוא הספיק לראות את כל מה שיהיה עד סוף הדורות.

יעקב ירד עד העקביים, עד "עקבתא דמשיחא". הוא נאבק עם המלאך, וראה את "ותקע כף ירך יעקב" – את הפגמים של הדורות האחרונים, שבהם לכל אחד יש "נקע" במוח ובעיניים. אבל אף על פי כן, לאחר הנקע – "ויזרח לו השמש". עכשיו מתחיל השחר. בחצות הלילה מתחיל כל הרעש והמתח, אבל מי שזוכה, מגיע חצות והוא כבר זוכה לאור של שבת ולגאולה השלמה.

חלק 4 מתוך 4 — שיעור מס' 2060

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 | חלק 3 | חלק 4 (נוכחי)