הכל חוזר לשורשו: סוד הבכורה, בני השפחות ומזימת לבן

*יום ג' פרשת וישלח י"ג כסלו תשס"ד - חלוקת תעודות בשערי תורה חלק ב'

הוויכוח בין יוסף לאחיו נסוב סביב מעמדם ההלכתי של בני השפחות. לבן הארמי ניסה לערבב את סדר הנישואין כדי לעורר מחלוקת שתחריב את עם ישראל, אך בסופו של דבר, כל דבר בעולם חוזר לשורשו הרוחני האמיתי.

התלמוד הירושלמי מציין כי בתחילה נהגו בבני השפחות מנהג עבדים ממש, כחוטבי עצים ושואבי מים שאפשר למכרם. אולם, הרמב"ם פוסק כי כאשר בוחנים את מעמדם, מסתכלים על האב: אם נהג בהם מנהג בנים, הרי שהם בחזקת כשרות.

אם הם בחזקת כשרות, מסתמא שהאב שחרר את השפחה. בניגוד לגויה שצריכה גיור בבית דין, שפחה משתחררת על ידי שטר שחרור. ההלכה היא שאין צורך בעדים או בשטר נפרד כדי לשחררה, שכן עצם הקידושין הם השחרור. כפי שאומרת ההלכה:

"הבא על שפחתו – שטר קידושיה זהו שטר שחרורה".

אפילו דיבור בעלמא מספיק כדי לשחרר עבד. ברגע שהאדם אומר לשפחתו לשון של שחרור או מקדש אותה, היא משוחררת מאליה וקדושתה עליה.

הוויכוח בין ראובן ליוסף

על רקע הלכתי זה, מסביר המהרש"א את מאמר חז"ל:

"כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה".

המהרש"א מבאר שהיה ויכוח עמוק בין ראובן ליוסף. האחים, ובראשם ראובן, הלכו בשיטה שבלהה וזלפה נותרו שפחות, וממילא בניהן הם עבדים שמותר להשתעבד בהם. יוסף, לעומת זאת, טען בתוקף שהילדים הם בנים רגילים לכל דבר, ואסור לנהוג בהם מנהג עבדים. ה'אור החיים' הקדוש מדייק זאת מהמילים "נשי אביו" – יוסף טען שהן נשים ממש, ולא שפחות.

מתוך תפיסתו זו, טען ראובן שאם בלהה היא שפחה, הרי שמותר לו לשאת אותה. ראובן מעולם לא עשה מעשה אסור, אלא רק טען בדיבור שמותר לו לשאת אותה. אך כיוון שהרשה לעצמו לדבר כך ולהוציא את מיטת בלהה, מעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה. כל העניין התחיל מאותו ויכוח הלכתי על מעמד בני השפחות.

מזימת לבן וסוד הבכורה

האמת היא שהבכור האמיתי היה יוסף. אמנם על פי סדר ההולדה ראובן נולד ראשון, אך כל כניסתה של לאה לחופה התאפשרה רק בזכות הדין של רחל, שמסרה לה את הסימנים. יוצא שרחל היא עיקר הבית, וכל בני לאה באו לעולם בזכותה. לכן, הבכורה האמיתית שייכת ליוסף, ולא ניתן לשנות את הסדר ולבכר את בן השנואה על פני בן האהובה.

כאן טמונה כוונתו הנסתרת של לבן הארמי. לבן ראה ברוח הקודש את העתיד, והוא ידע שאם הוא יערבב את סדר הנישואין ויכניס את לאה לפני רחל, הדבר ייצור בלבול עצום. כל מטרתו של לבן הייתה לערבב את הסדר, מתוך ידיעה שעל ידי זה ימכרו את יוסף ויגרשו אותו מהבית. הוא קיווה שהמחלוקות הללו יביאו חלילה לכלייתו של עם ישראל עוד בראשיתו.

הכל חוזר לשורשו

אך למרות כל הסיבובים והבלבולים שלבן ניסה ליצור, הכלל הוא שכל דבר חייב לחזור בסוף לשורש שלו. אי אפשר לשנות את הסדר האלוקי. כפי שאומר בן עזאי במסכת יומא:

"בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך".

אפילו שלקחו ליוסף את הבכורה באופן זמני, בסופו של דבר היא חזרה אליו. כך גם לגבי בניו, אפרים ומנשה. בפרשת ויחי, יעקב אבינו שיכל את ידיו ונתן את הברכה המרכזית לאפרים, אך לעתיד לבוא, בסדר הגאולה, הכל יחזור לשורשו. הנבואה תתחיל משבט מנשה, כפי שכתוב "לי גלעד ולי מנשה", ורק לאחר מכן "אפרים מעוז ראשי, יהודה מחוקקי".

כמה שאדם מסתובב בעולם, וכמה שמנסים להחליף את הסדר – שום דבר לא יעזור. לעתיד לבוא הכל יתגלה ויחזור לשורשו האמיתי.

חלק 3 מתוך 3

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 | חלק 3 (נוכחי)

קראו עוד

• סוד עשרת השערים: שורש המחלוקת ההלכתית בין יוסף לאחיו
• סוד משאת בנימין: כוחו של הביטול להדליק את אש הצדיק בלב
• סוד התוכחה: מדוע שאל יוסף "העוד אבי חי"?