סוד הבר מצווה של שמעון ולוי והמעבר לדין ישראל

*יום ג' פרשת וישלח י"ג כסלו תשס"ד - חלוקת תעודות בשערי תורה חלק ב'

מאמר זה מבאר את המעבר הרוחני וההלכתי שעברו השבטים בהגיעם לגיל שלוש עשרה. על פי החידושי הרי"ם, מעשה שכם היה למעשה 'דרשת הבר מצווה' של שמעון ולוי, בו עברו מדין 'בני נח' לדין 'ישראל', מה שהשפיע על הלכות אישות, מאכלים ומעמדם הרוחני.

כאשר הגיעו שמעון ולוי לשכם, הם היו בדיוק בני שלוש עשרה. החישוב של השנים, יחד עם הזמן ששהו בסוכות היכן שיעקב בנה לו בית, מביא אותנו בדיוק לגיל הזה.

החידושי הרי"ם מגלה כאן יסוד עצום: כל המעשה של שמעון ולוי בשכם היה למעשה הדרשה של הבר מצווה שלהם. עד לאותו רגע, לאבות הקדושים ולשבטים היה דין של "בני נח". אך בהגיעם לגיל שלוש עשרה, שמעון ולוי חידשו שהם עוברים כעת לדין של "בני ישראל".

סוד הנישואין לדינה: "הסיעו עצמן מן האחווה"

המעבר הזה מדין בני נח לדין ישראל מסביר קושיה עצומה לגבי דינה. לאחר מעשה שכם, דינה לא רצתה לצאת עד ששמעון נשבע לה שיישא אותה לאישה. התורה קוראת לבן שנולד להם "שאול בן הכנענית", ורש"י מסביר שזהו שמעון שעשה מעשה כנענית והרג את שכם, ונשא את דינה.

אך נשאלת השאלה: כיצד יכול היה שמעון לשאת את אחותו מאמו? הרי לבני נח, אחות מן האם היא אסורה באיסור חמור!

התשובה טמונה באותה "דרשת בר מצווה". ברגע שהגיעו לגיל שלוש עשרה וקיבלו על עצמם את כל תרי"ג המצוות, הם עברו גיור רוחני. ההלכה קובעת כי "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי". לכן, רש"י רומז זאת על הפסוק בפרשת וישב:

"וַיִּסְעוּ מִזֶּה... אומר רש"י: הסיעו עצמן מן האחווה"

ברגע שקיבלו דין ישראל, פקעה מהם הקרבה המשפחתית הקודמת של בני נח. הם הכריזו: "אין פה אחים ואין פה אחיות בדין הקודם", וממילא הותר לשמעון לשאת את דינה במצב של פיקוח נפש, כדי להצילה.

המעבר מקדושת בני נח לקדושת ישראל

החידוש הזה של השבטים השפיע על כל אורחות חייהם, כולל על דיני המאכלים והעדרים שגידלו. כבני נח, הם היו מוזהרים על איסור "אבר מן החי". אך ברגע שקיבלו דין ישראל, נפתחו בפניהם הלכות חדשות, כמו דין "בן פקועה" (עובר הנמצא במעי אמו לאחר שחיטתה), שפטור משחיטה.

מכיוון שקיבלו על עצמם דין ישראל, היה מותר להם לגדל עדרים שלמים של "בן פקועה" ולאכול מהם ללא שחיטה רגילה. זה היה עומק הדיון והחידוש של השבטים בהגיעם למצוות - התעלות מקדושה חמורה של בני נח לקדושה העליונה של עם ישראל, המחויב בכל תרי"ג מצוות.

חלק 2 מתוך 3

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3

קראו עוד

• סוד האחריות הציבורית: מדוע העלייה הרוחנית האישית אינה מספיקה
• סוד הניגון והריקוד: הכוח להמתיק את כל הדינים
• סוד אש התורה: הלהבה הקדושה של ילדי ישראל