תגים פוסטים מתויגים עם "על טבעי"

על טבעי

הגה
הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א מרים כיסא גלגלים לבדו
מדהים. הרבה התרגשות יש בתפילות עם מורינו הרב ברלנד שליט”א במעונו הקדוש. הניגונים שמדביקים את הלב לשמיים כשעל הבימה הרב שליט”א מנצח על התפילה בקדושה והוד. הכל כ”כ מרגש עד שלפעמים קשה לשים לב לפרטים. והנה, בסרטון מקרי נתפס רגע על טבעי בו מעלים אל בימת מורינו הרב ברלנד שליט”א אדם עם כיסא גלגלים.
את הכיסא מעלים מספר אנשים מחמת כובד המשא, אולם מה שמדהים הוא שכאשר הרב שליט”א תופס את הכיסא יחד עם בעליו הוא עושה זאת לבד. מיותר להוסיף, כמו שרואים זאת בצילום, על פניו של מורינו הרב ברלנד שליט”א לא ניכר כל מאמץ יוצא דופן.

יצא הצדיק פנה הודה, פנה זיווה, פנה הדרה ואנחנו פה נשארנו עם הכיסופים, הגעגועים. מחכים ולא שוכחים, כל דיבור של מורינו הרב שליט”א שהיה נאמר במעמד המרגש של ההדלקה ליד ציונו הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי בל”ג בעומר. שובו בנים אינטרנשיונל מגישים לכם את מעמד ההדלקה הקדוש במחיצתו של מורינו הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א. לראות את רגעי ההוד וההתעלות ליד הצדיק ובצילו של הרשב”י.
מי שהיה שם לא ישכח.

 

לג-בעומר

עו"ד אפרים דימרי
“אין דברים כאלה, הוא מדבר עם מלאכים, הפכתי את עצמי להיות חסיד שלו.”
אלו הדברים שאמר עו”ד אפריים דמרי, ראש צוות ההגנה של כ”ק הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א בראיון שנערך עימו:

“את העיסקה הזו ערכנו בכדי לסיים את הסחרור המשפטי שמתחולל סביב הרב ברלנד שליט”א. כיוון שכרגע, עד שיסתיים תהליך ההוכחות של הרב שליט”א זה יכול לקחת בן שנה וחצי לשנתיים שכל אותו העת הרב יושב מאחורי סורג ובריח. כלומר, גם אם הרב יוצא זכאי, לא עשינו בזה כלום, הרב כל הזמן ישב בכלא. אני מאמין שהרב זכאי, אבל חכמינו למדו אותנו כי לפעמים אל תהיה צודק אלא תהיה חכם. המציאות כרגע היא שצריך לשחרר את הרב כמה שיותר מהר.”

“אני יושב עם הרב מלפני החגים, התאהבתי בו, אני אישית קורא לו מלאך, יש לו כוחות רוחניים מאוד גדולים, איש מדהים ובאמת אין דברים כאלה. יצא לי לייצג המון רבנים ומקובלים, אך אחד כמו הרב ברלנד שליט”א, לא חושב שיש דבר כזה, לדעתי הוא יחיד בדורו. מאז נרקמה בינינו אהבת אמת ואני מקווה שהרב שליט”א במהרה יחזור לקהילתו בראש מורם, בגאון. יש לכם, לא! יש לנו (מתקן את עצמו עו”ד דמרי), אני הפכתי את עצמי להיות חסיד של הרב שליט”א. יש לנו רב יחיד בדורו, גאון בדורו, אין דברים כאלה אני אומר לכם.”

עו"ד אפרים דמרי עם גבאי של הרב ברלנד
עו”ד אפרים דמרי בבימ”ש השלום בירושלים היום

“סיפור אישי שקרא לי עם הרב שליט”א. לפני עשרה ימים הייתי צריך להיפגש עם הרב שליט”א ומכיוון שהוא כזה צדיק הלכתי לפני כן לטבול בכנרת, כאשר ראה אותי הרב הוא מיד ציין לעברי – טבלת בכנרת, נכון? אישרתי, והרב כתב על דף את שמות המלאכים שסביבי והחל לדבר איתם לידי. הוא בדרגה רוחנית כבירה, הוא שר למלאכים ואמר לי: עו”ד דמרי, תסתכל המלאכים מחוללים, אבל אני לא יכול לראות, אין לי היכולות של הרב שליט”א, אבל אני הרגשתי זאת, ממש הרגשתי את זה.”

“הרב הוא גאון, מוחו לא ניתן לתפיסה כבן אנוש. הוא עשה לנו שם חשבונות שאי אפשר לתאר והכל מדוייק על הפסיק, זה מדהים.”

הראיון נערך בקו שובו בנים אינטרנשיונל 02-991-7173

  

“אני ממש מבקש ממך לכתוב, שלא הוספתי מילה מיותרת בסיפורי. כיון שהסיפור הזה נשמע הזוי אני מאריך, אך מדייק מאוד בפרטים. אני לא איש שמתרגש מכל שטות”.

“שמי יצחק ריצ’רד ואני אברך ליטאי שגדל וצמח בישיבות ובעולם הליטאי. יש לי חבר שהתקרב לברסלב, וביקש ממני באחד הימים שאעשה איתו סדר על ליקוטי מוהר”ן. הסכמתי, אך לא משום שהספר עניין אותי, אלא בבחינה של ‘דע מה שתשיב לאפיקורוס’. הכוונה, שאם יגיע איזה ברסלבר ויכנס איתי בדברים, אדע מה לענות לו. יש לי ב”ה בקיאות טובה בהרבה מספרי המוסר וכן בתניא, ועתה נפלה לידי אפשרות להשלים גם את החור הזה”.

“באחד הימים שאני יושב ולומד איתו, פנה אליי אחד הלומדים בבית המדרש והציע לי שאבוא איתם לאומן לר”ה. לפני שהוא מסדר לי את הכרטיס שאלתי את אשתי שענתה שמבחינתה וודאי שאני לא נוסע, אלא שאעשה מה שאני רואה לנכון. הלכתי לסדר דרכון לנסיעה וגיליתי שאני בכלל לא ישראלי, אמנם נולדתי בישראל, אך נחשב אזרח צרפת. אחרי סיפור בכלל לא פשוט ובעזרת חבר טוב הצלחתי להוציא דרכון חירום מהקונסוליה הצרפתית”.

“ב”ה הגעתי לאומן, לציונו הקדוש של רבי נחמן, נתתי פרוטה לצדקה ואמרתי תיקון הכללי. מרגע זה הרגשתי שהכול היה שווה, שאני יהודי”.

ציונו הקדוש של רבי נחמן באומן
ציונו הקדוש של רבי נחמן באומן

“בליל שבת שהיה לפני ר”ה נכנסתי לקלויז, ו”בחכמתי” הגדולה הצלחתי לראות את הרע שבכל אחד. התפללתי לה’ יתברך שיציל אותי מהרע שבי, אח”כ הלכתי לציון והתפללתי שיזכה אותי לראות את הטוב שבכל אחד. היה לי קשה עם זה, משום שבעברי הייתי גם תלמיד חכם ובעל בטחון ולדוגמא, אם ראש הישיבה שלנו היה חסר הייתי מחליף אותו. ועם זאת הייתי גם חברמן שאנשים אוהבים אותו. פתאום, אני מגיע לציון של רבנו ומראים לי שאני לא יכול להמשיך ולשרוף ככה את העולם. לא ידעתי מה לעשות, עד שהלכתי לאיזו פינה ונתתי שאגה אדירה שהשם יושיע אותי”.

“לפני התשליך הרגשתי שאני לא ברסלבר. כולם באחדות, ואני כזה חכם עצום שמצליח לראות רק את הרע שבכל אחד. אמרתי לעצמי, ‘אתה ממש מסריח, אתה פשוט לא יכול להמשיך כך'”.

התשליך באומן ברוב עם הדרת מלך
התשליך באומן ברוב עם הדרת מלך

“אני יורד לתשליך ובדרך ניגש אלי ילד קטן ששואל אותי אם אני יכול ללוות אותו. תוך כדי הליכה הוא שואל אם אני ברסלבר. לא יודע, אני בדיוק מתלבט בשאלה הזו. מה אתה אומר? לא! אז מה אני צריך לעשות בשביל להיות ברסלבר? קודם, אתה לא יכול להיות ברסלבר בסוד, הוא זורק לעברי. הרגשתי מעין התרוממות, פתאום מגיע ילד ואומר לי את הרגשות ליבי”.

“בר”ה השתדלתי להתחזק באמונה ובטחון, לזרוק את השכל וללכת בדרך שהשם מוביל אותי. הדבר התבטא בין השאר בזה שבדירה לידנו נמצאו חבר’ה מאשקלון שלא הלכו להתפלל. ביררתי איתם את הסיבה לכך, הם ענו שגם בבית הם לא מתפללים, כעת הם עושים את אותו הדבר, רק ליד רבנו. המשכתי ושאלתי, במידה ואסדר פה מניין האם הם תבואו להתפלל? הם אישרו. זו הייתה ממש מסירות נפש עבורי, להימצא באומן ולא להתפלל בציון, ואכן המניין הלך וגדל. הרגשתי בתוכי שהמסירות הזו תזכה אותי בהארה מהי”ת, וכך הסתובבתי בציון וחיכיתי לאור הזה, מחפש ולא יודע מה. תוך כדי הליכה נכנסתי לקלויז וראיתי חסיד מבוגר מתפלל, ופשוט לא הצלחתי להפסיק להסתכל עליו. מעולם לא ראיתי דבר כזה, הוא היה מאיר, ממש משהו כביר. כשהסתיימה התפילה שאלתי לשמו ואמרו לי שזה הרב שמשון ממאה שערים”.

“בחזרה מאומן ישבו לידי שניים שכל הדרך סיפרו לי סיפורים על הרב אליעזר ברלנד שליט”א, נכספתי לראות אותו. לשמחתי התברר שאחד מהם בקשר עם הרב שליט”א ובנוסף גר ליד הורי בשערי חסד (אני עצמי גר בשכונת קטמון). קבענו שאבוא אליו ויחד נתקשר אל הרב שליט”א. הגעתי לבית הורי עייף מהדרך, עם זאת לא התאפקתי מלספר על החוויות שעברו עלי. לבסוף, כבדרך אגב, התחלתי לספר על סיפורי הניסים ששמעתי אודות הרב. עוד אני מדבר אבא שלי שחשש לעתידי אמר לי, זה רב מוזר, הרבה עלילות, תתרחק. אני גוזר עליך אתה לא מתקרב אל הרב הזה. עכשיו אתה מוחק את הטלפון של זה שרצה להפגיש אותך איתו. אמרתי לעצמי בטח עוד רב הזוי. מחקתי, ולא יודע מה הפסדתי”.

“באמצע החורף הייתי בתקופה של מוחין דקטנות, ופתאום דופקים לי על הדלת שני ברסלברים, נחמן ניסים ועוד אחד שאני לא זוכר את שמו.

שיעור של הרב שליט"א בישיבה
שיעור של הרב שליט”א בישיבה

אורו עיניי, משום, שאני רוצה להתבודד, רוצה להתקרב להי”ת ושום דבר לא הולך. אני שואל לרצונם והם עונים שהם באו לזכות אותי בהוראת קבע לשובו בנים. ‘הופה’, אני אומר לעצמי, בטח משוגעים יושבים אצלי בסלון. אני מספר להם בהתלהבות על הרב שמשון שראיתי באומן, ואחד מהם מספר לי שהוא זה שהחזיר אותו בתשובה. ‘הייתי חילוני גמור כשהרב שמשון פגש אותי ברחוב וישב איתי כל הלילה, קובע עובדות בשטח’. ואז הוא זרק את הפצצה – ‘אתה יודע? הרב שמשון הוא תלמיד של הרב ברלנד שליט”א’. חטפתי שוק וניסיתי לעקל את משמעות הדברים. לבסוף אמרתי לעצמי שאני לא מאמין להוריי בנושא הזה, ולא לאף אחד אחר. אני יודע שראיתי אדם מתפלל כמו שלא ראיתי בחיי, ואם הוא תלמיד של הרב ברלנד, אף אחד לא יבלבל אותי. חתמתי להם על הוראת קבע ולמעשה ברגע שהתחלתי לתת כסף לצדיק, נקשרתי עימו. הצדיק מתחיל לעבוד איתי”.

“באותה תקופה הייתי הולך לשול דחסידי ברסלב במאה שערים, ומצטרף לטנדר שנוסע משם בשתיים בלילה לשדה. כמה לילות הסתובבתי וחיפשתי בתיבות הדואר את השם של הרב שמשון. אשתי לא הבינה מה קורה איתי, הייתי יוצא לחלון בבית ומבקש מהשם שיזכה אותי למצוא אותו. בחג השבועות, לאחר שנכספה נפשי להגיע שוב לאומן, נסעתי לציון הקדוש. זכיתי לעבודת קודש ליד רבנו וזכיתי גם לפגוש את רבי שמשון. הרגשתי שאני הולך להתעלף. לא העזתי לדבר עם הרב שמשון מילה, רק הלכתי אחריו במשך שעתיים לכל מקום שהלך. אחרי מעריב של יום טוב ראיתי את הרב שמשון שוב והייתי בטוח שאין לו איפה לערוך קידוש, מה שבדיעבד התברר כטעות, הרי הוא שהה עם משפחתו באומן. אך, כשהצעתי לו לבא אלינו לקידוש הוא התבטל להצעתי ובא מיד”.

“בדרך לא יכולתי יותר להחזיק מעמד ושאלתי אותו: הרב שמשון, מה הסיפור עם הרב ברלנד? הוא נעצר ואני רואה שהוא מתעבר בחרדת קודש רגע לפני שצעק, הרב זה מסירות נפש, אין לנו השגה בגודל מעלתו וקדושתו של הרב שליט”א. הרב שמשון התחיל לדבר כאלה דיבורים נוראיים בגודל קדושתו ומעלתו של הרב שליט”א, הרגשתי שאני נדלק וחייב לראות את הרב. אחרי הקידוש לא ראיתי אותו, עד ליום בו הרב שליט”א ביקש להגיד ב’שובו בנים’ את כל התהלים. משם הלכתי לישיבת ‘חוט של חסד’, ואחד החסידים שם לקח אותי לביתו של הרב שמשון. חשבתי שהוא יהיה מופתע לראות אותי, אך מיד שראה אותי אמר, ‘אתה רואה, מי שרוצה בסוף מוצא. הוא חיזק אותי מאוד לבוא לעצרות שעושים בחצות לילה עבור הרב שליט”א, ובעניינים רבים בעבודת השם”.

“היה לי רק דרכון חירום אותו הוצאתי בשנה שעברה ושפג תוקפו בדיוק בר”ה. ניסיתי להוציא דרכון חדש, אך לא הצלחתי. שאלתי את הרב שמשון מה לעשות, והוא יעץ לי לערוך שש שעות התבודדות בכותל. עשיתי זאת וסיימתי בתפילת שחרית בעתיקה, שם התפרצתי בבכי. אמרתי להשם: ‘איפה אתה רוצה שאהיה בר”ה, בשערי חסד’?! אח”כ הלכתי לרב שמשון וכשהוא ראה אותי אמר, כל הכבוד, כאילו שהוא ידע שהתפללתי. שתהיה נסיעה טובה, נראה אותך באומן. שבוע לפני ר”ה עדיין לא הצלחתי להשיג דרכון, אך השלכתי יהבי על השם וקניתי ארבעה כרטיסים באלף דולר כל אחד, לאבי, לשני אחיי ולי. בדרך לשדה התעופה אמרתי כמה תיקונים הכלליים להצלחת הרב שליט”א ונכנסתי לביטחון בנתב”ג. הבחור שואל אותי: ‘אחי, מה אני אעשה עם הדרכון הזה’? תסתדר עם זה, זה מה שיש, אני עונה לו. אני לא יכול בשום אופן להעביר אותך, הוא הולך לשאול את הממונה עליו וחוזר אומר לי כנס. אני ממשיך לצ’ק אין ועובר גם כן, ממשיך לביקורת דרכונים וגם שם לא שמים לב. אני עולה למטוס עם דרכון בלי תוקף”.

“אוקראינה, מעבר הדרכונים, ואני נופל על הפקיד הבכיר והקשוח ביותר. הוא שולח מבט מהיר בדרכון: ‘זה לא טוב’! הוא קובע. זה מצוין, אני עונה. כל החבר’ה סביבי אומרים, כנראה שאתה הולך לעשות ר”ה בשדה תעופה, משום שהגענו בערב ר”ה. אך, חבר שלי מתערב ואומר, תראה יש לו יומיים תוקף והוא חוזר מחר. הפקיד חתם”.

“זכיתי לר”ה אצל רבנו, אך בחזרה לא נותנים לי לצאת. כולם עברו ואני נשארתי באוקרינה, בלי דולר, בלי בגדים ובלי טלפון. הפקיד קורע לי את הכרטיס מול העיניים ואומר לי ‘מיסטר גו’ (לך). מתחילים להגיע טנדרים של החוזרים מאומן ואני בלית ברירה מתחיל לעשות שנור. בנס היו איתי ארבע מנות חמות עימם שרדתי בימים הבאים, וכן מס’ טלפון של עסקן מוכר. התקשרתי אליו והוא נתן לי כתובת של הבית כנסת בקייב. הייתי בטוח שיש שם אנשים שיקבלו אותי, בדיעבד התברר שהמקום נעול, חושך ואין אף אחד. אחרי זמן מתוח פתח לי מישהו חלון אליו טיפסתי בשארית כוחותיי. הייתי מותש אחרי כמה ימים ללא שינה, עד שהקאתי שם. למחרת בצום גדליה נסעתי לקונסוליה הצרפתית, אחרי יום מתיש של סידורים חזרתי לבית הכנסת ללא אוכל, ללא בגדים וללא מקלחת. בלית ברירה לקחתי חדר במלון, אך אע”פ שעשו לי הנחה משמעותית, עדיין לא היה לי כסף לשלם. יום חמישי הגיע ואומרים לי שעדיין אין אישור מהקונסוליה הישראלית”.

“המצב קשה, אפילו שיחה של ראש התאגדות כל הקהילות היהודיות בצרפת עם הקונסול לא קידמה את העסק. משום, שלהוציא דרכון קבוע ולקבלו בקייב לוקח חודש וחצי. נפלתי ברוחי, לכן התקשרתי לרב שמשון וסיפרתי לו על הגזירה. מה פתאום, זה הכול מתנות מהשם, תגיד שלושה ארבעה תיקונים הכלליים על הרב שליט”א ותראה ניסים! הוא ענה”.

“אני אומר ארבעה תיקונים לזכות הרב אליעזר בין עטיא שליט”א ויורד לשתות קפה בלובי, פתאום הנייד שלי מצלצל. אישה שאיני מכיר פונה אליי ואומרת כי אולי היא יכולה לעזור. גדולים ניסו, עניתי לה חצי מיואש. האישה חוזרת אליי אחרי שעה ואומרת, בשעה שלוש בדיוק תהיה בקונסוליה, הדרכון שלך מוכן! קניתי כרטיס ליום ראשון וחזרתי לארץ.

“בסוכות הלכתי בעצת הרב שמשון ליארצייט של רבנו בשובו בנים. היה לי קשה, למרות זאת נשארתי עד הבוקר. לאחר מכן, בהקפות שניות קיבלתי כיסופים לקנות את ההקפה של יצחק אבינו, אך התלבטתי, לכן שאלתי בליבי את הרב שליט”א מה לעשות. באותו הרגע יצא מישהו מהמעגל, הסתכל אליי וצעק, יצחק, יצחק, למה אתה לא קונה? מסתבר שהוא פנה לחבר שלו שהיה לידי, אך באותו הרגע לא הבנתי זאת. קניתי עליה והכנסת ספר תורה, ובדיעבד התברר שהממון לישיבת הרב שליט”א פעל כפדיון ושמר אותי מכל החולקים שבאו עלי ברגע ששמעו כי התקרבתי לרב שליט”א”.

“באותו הזמן אשתי הייתה במצב ולצערנו גילו בעיה בלב של העובר. התקשרתי לרב שמשון והוא אמר לי לדבר עם נתן סלומון הגבאי בכדי שיעביר שאלה לרב שליט”א. הייתי בטוח שהרב יאמר לי לתת פידיון, אך הרב שליט”א אמר, ‘אם הוא רוצה שייתן פדיון, הוא לא חייב‘. נכנסתי למלחמה עם היצר עד שלבסוף השלכתי את השכל ונתתי סכום מכובד לפדיון. למחרת אשתי מתקשרת אליי ומבשרת לי בשורות טובות אודות העובר. מזל טוב למשפחת ריצ’רד להולדת בנם”.

מאיר גדל בבני ברק בבית חרדי ליטאי שבו לא שמעו את השם הרב אליעזר ברלנד שליט”א ובטח לא על צדיק האמת. כדאי לקרוא את סיפורו המדהים המגלה עוד טפח מרוח קודשו של הצדיק ומדרך פועלו.

“לפני שנתיים התפללתי הרבה בציון של רבי יהודה זאב ליבוביץ זצ”ל ושמתי לב שר’ נחמן מזכיר בספריו הרבה את המושג של צדיק האמת. לכן בקשתי בתפילה למצוא את הצדיק האמת ובאורח פלא, מיד שיצאתי מהציון אני שומע יהודי שמספר לחברו שהוא חזר מהרב שליט”א. אמנם, שמעתי על השם הרב אליעזר ברלנד שליט”א, אך לא ראיתי אותו אף פעם למרות שהייתי באומן. התעוררתי מדיבוריו והצעתי לאחי שנטוס לאומן דרך הולנד וכך נזכה לפגוש גם את הרב ברלנד שליט”א. הגענו לסוכן הנסיעות ושם התברר שעדיף לנו לטוס קודם להונלד ומשם להמשיך לאומן. זו הייתה ממש השגחה פרטית, משום שאם לא היינו נוסעים קודם להולנד לא היינו רואים את הרב שליט”א”.

“הגענו להולנד, הגבאי רצה להכניס אותנו, אך הוא אמר לנו שהוא לא מפריע לרב שליט”א בזמן לימודו. אנשים שעברו שם עודדו אותנו באמרם, אל תדאגו הרב שליט”א יודע שאתם פה. אנחנו מצידנו שלא הכרנו את הנושא של צדיק האמת התייחסנו לאנשים כמוזרים. אך, הקשבנו למישהו שאמר לנו להגיד שלוש תיקונים הכלליים כמפתח הפועל ישועות. אנחנו מסיימים ופתאום יוצא הגבאי ומכניס אותנו אל הקודש פנימה”.

עם הכניסה לביתו נאוה קודש כבר הרגשנו אור, אך כשראינו את הרב שליט”א הרגשנו כבר איך שהקדושה צפה. זו לא הרגשה שניתן לתאר, הייתי אל צדיקים בחיי, אך כזה דבר לא חויתי. הרב שליט”א לקח את ידי ואני התחלתי לבכות מתוך הרהורי תשובה. בעוד שהרב שליט”א ברך את אחי, לי הוא אמר לבוא אליו בשבועות. והבטיח לשדך אותי”.

“אחרי ספירת העומר עמדתי מאחורי הרב שליט”א ואמרתי – ‘הרב שידוך’. והנה הרב שליט”א אומר לאדם שהיה לידו ‘אחותך תהיה שידוך שלו’. אותו אחד ענה שהם ליטאים ולא נראה לו שזה מתאים. ‘גם הוא ליטאי אשכנזי’ המשיך הרב שליט”א ואני הופתעתי מרוח קודשו, משום שבמראה החיצוני אני נראה קצת כהה. אז עוד לא הבנתי שלצדיק האמת יש רוח הקודש והוא יודע הכל. כמובן שלא יצא מזה שידוך, אח”כ הבנתי שאלה כל מיני תיקונים שהרב שליט”א עושה ולנו אין בזה הבנה”.

“הגעתי לרב שליט”א בשבועות והזכרתי לרב שליט”א שבאתי לשידוך. הרב החזיק באותו זמן יד של מישהו שבכלל לא שומר תורה ומצוות ואמר לו, הנה אחותך תתחתן איתו. אני אומר לעצמי, וואו איפה נפלתי.., עדיין לא הבנתי שהצדיק עושה פה תיקונים. בשלב הזה היה לי קצת קשה, עדיין לא ידעתי איך מתנהלים מול מציאות כזו של צדיק האמת, הרב שליט”א שהבחין בזאת בתפילת השחרית נתן לי חיוך גדול, הסתפקתי אם החיוך בשבילי ולפתע הרב שליט”א מסמן לי באצבעו שהחיוך אליי. זה המתיק הכל”.

“הרב שליט”א אמר לי שבראש השנה אסור לי להישאר בישראל, עדיף באומן ואם לא אז להגיע אליו. וכן שבט”ו אקבל את השידוך שלי. אני בינתיים מתפלל ולדאבוני בתמוז מתפרסם שלא יודעים איפה הרב שליט”א נמצא. כולם מסביב אומרים לי לשכוח מכך ושאין סיכוי ליצור קשר עם הרב שליט”א. הנה מגיע ערב ט”ו באב, השעות עוברות ואני מחכה. חמש דקות לפני השקיעה אני בציון של הרב לייב ליבוביץ ופתאום שתי דקות אחרי מגיע הרב שלום ארוש שליט”א. מבלי לספר לו דבר, אני מבקש ממנו ברכה לזיווג. אני אברך אותך עונה הרב ארוש, אבל מתנה את זה בכך שאקרא את הספר שלו בגן השלום”.

“אני לוקח את הספר בגן השלום ולמרות שבחיים איני קורא הקדמות, הפעם התחלתי לקרא מההתחלה, וכך כתוב: ‘מכתב מהרב אליעזר ברלנד שליט”א, לא היו ימים טובים לישראל כט”ו באב.’, אני יודע בוודאות שהרב שליט”א העביר לי מסר שהוא דואג לי. בהמשך הצלחתי ליצור קשר עם הגבאים של הרב שליט”א והוזמנתי ע”י הרב לט”ו בשבט. בט”ו בשבט לאחר מניעות הזמין אותי הרב שליט”א ברביעית לפורים. יש לי חבר שהיה במהלך שידוך והרב שליט”א לקח אותו באמצע התפילה עד ליד עזרת הנשים וליד הרבנית תחי’ אמר לו, ‘ אתה רואה? השידוך הזה לא שלך, אני אביא לך את השידוך שלך’. הבנתי ששום דבר לא מיקרי ושהצדיק יודע הכל ומתקן אותי”.

“בפורים הרב שליט”א נתן לי סדר של לימוד וזו הייתה הפעם היחידה שהרב שליט”א לא אמר לי לשוב אליו. עם זאת, אני כבר לא רציתי לעזוב שם, הרגשתי מתיקות גדולה, כמו שהכל מסביב שקר ועד היום אני ממש מתגעגע לרב שליט”א. ברור לי שהשידוך יגיע, אבל קיבלתי במתנה את הקשר לרב שליט”א”.

“במוצ”ש, בערך שבוע לפני העצרת יצאנו כמה חבר’ה מבני ברק להדביק מודעות, אף אחד לא ידע מזה. פתאום מתקשר אליי חברי ינון ומקריא לי הודעה כתובה אותה קיבל מהרב שליט”א וזה תוכנה: ‘תודה רבה לך שתלית מודעות’. מאיפה לנתן הגבאי של הרב שליט”א יש את המס’ שלו, אין לנו מושג ואיך בכלל הוא יודע שהוא הדביק?! שמחתי בשבילו, אך אני מודה שקינאתי. הרי עשינו ביחד מסירות נפש גדולה ועבדנו מאוד קשה. אמרתי לעצמי, גם אני מאוד רוצה לקבל הודעה מהרב שליט”א. אחרי חמש דקות שוב שיחה מינון ששואל אותי אם יש לי עוד שם חוץ מישראל, מאיר, אני עונה. ואימא שלך רבקה? כן, אני ממשיך. אני שואל משום שקבלתי עוד עוד הודעה מהרב שליט”א שכתוב בה: ‘כמו כן תמסור תודה למאיר בן רבקה’. לי אישית אין הודעות, הלכתי לינון לראות את ההודעה”.

“הרב שליט”א הראה לי בוודאות שהוא יודע הכל, חד משמעית. אני לא מבין כלום, אבל יודע שהוא פועל הכי טוב שיש”.

תגובות ישירות אפשר לשלוח למייל knishta148@gmail.com

 

ביום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי יורדת אש מהשמיים, 33 יום אחרי ליל הסדר, אחרי הפסח אנחנו זוכים למורא גדול, לגילוי שכינה, להתגלות האש, כל ההרים שמסביב לציון הרשב”י מלהטים באש. שהכהן הגדול היה נכנס ביום הכיפורים לקודש הקודשים אז אפילו המלאכים והשרפים היו בורחים, היו נשרפים, כמו כן הוא רבי שמעון בר יוחאי שהוא בחינת חסד עילאה, שהוא בחינת הכהן הגדול של כל הדורות שמהאש שלו נשרפים כל המלאכים. כי ברגע שפתח רבי שמעון בר יוחאי בדברי תורה הוא היה מוקף בלהבות אש, כל סביבותיו להטה אש, אז אם בחייו הייתה אש מלהטת סביבותיו אז על אחת כמה וכמה אחרי פטירתו שהאש מלהטת סביבותיו ביתר שאת וביתר עוז, שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם.

ל”ג בעומר זה ממש יום הכיפורים, יום שנמחלים בו כל העוונות זה ממש כמו “כל נדרי”, הכל נמחל הכל נמתק, מתגלים בו החסדים הכי גדולים, החסדים הכי נפלאים, אפשר בל”ג בעומר להמשיך את כל המוחין את כל הרפואות, ואת כל הישועות לכל השנה, זה יום שאפשר לרפא בו את כל המחלות, אין רפואה בעולם שאי אפשר להמשיך ביום הזה, אפשר לרפא בו את כל הסרטנים, כולם יכולים להיפקד בבנים, כולם יכולים למצוא את השידוך שלהם, היום הזה זה יום של התרת נדרים הכל נמתק הכל נמחק כל העבירות שאדם עשה, מיליוני עבירות מיום היוולדו עד היום הזה, עבירות מכל הגלגולים הכל נמחל.

אדם נוסע למירון 3 שעות, נדחף, מתייסר שם בתוך אלפי אלפי רבבות אנשים, אז על ידי זה נמחלים כל העבירות שלו, כל פגמי הברית שלו, כל מה שהוא חטא כל החיים הכל נמחל לו, וזה שכתוב “חדי רבי שמעון” – רבי שמעון שמח שהוא רואה שנוסעים אליו מאות אלפי אנשים כל עם ישראל נוסע אליו, כל שנה נוסעים אליו יותר ויותר אנשים, ובאמת אף אחד לא יודע מה קורה כאן, אף אחד לא יכול להבין את זה, את עניין הנסיעה הזאת, אנשים לא יודעים על מה הם נוסעים, על מה הם חוגגים בל”ג בעומר, אבל “אף על גב דאיהו לא חזי מזלי חזי” – כל הארץ חוגגת עושים מדורות ולא יודעים בדיוק למה ומדוע.

ובאמת צריך לדעת שהצדיק הוא שורש לכל הנשמות, הוא האבן שתיה, הוא השורש של כולם, של כל נשמה ונשמה. כל נשמה זה ניצוץ קטן מהצדיק, הניצוץ של רשב”י נמצא בכל יהודי, הנשמה של רשב”י נמצאת בכל יהודי, זו נשמה שכוללת את כל עם ישראל, מקיפה את כל העולם, חובקת את כל העולמות וכל הספירות ולכן כולם נוסעים לציון הרשב”י להיכלל בנשמה שכוללת את כל עם ישראל.

אדם צריך לנסוע לרשב”י במסירות נפש, רשב”י קורא לנו – “תבואו אלי, תעלו לרגל 2 ,3 שעות, אתם כבר אצלי!” כל השפע שבעולם כל ברכה שבעולם, תפילה, תורה, קדושה, כל מה שאדם צריך הכול הוא יכול לקבל רק תבואו, תיסעו, אתם צריכים קודם כל לנסוע! הצדיק הוא חי וקיים. אתה בכלל לא נוסע לבן אדם! אז תיסע בחרדת קודש! נוסעים ברכב, באוטובוס שעתיים שלוש, תיסע בחרדת קודש עם ספרים עם תפילה עם התבודדות, לא צוחקים לא מתבדחים לא עושים שטויות, תיסע לשם שמים להיטהר להתקדש, ואז רשב”י יוכל להמשיך לך אין סוף ישועות, אין סוף קדושה וטהרה, הוא יכול לתת לך נשמה חדשה שום דבר לא מוגבל אצלו, אין אצלו שום הגבלות הוא יכול לתת לך הכול, כל מה שאתה חושב, כל מה שאתה רוצה הוא ייתן לך, רק תיסע בחרדת קודש ברצינות.

אומר ה”בית אהרון” – שהדרגה הכי גבוהה ביותר בכל הפסוקים שבספר תהילים זה “צמאה לך נפשי כמהה לך בשרי” שאפילו הגוף, הבשר נהפך לנשמה, אפילו הבשר כבר לא מרגיש שום גשמיות, שום תאוות, הוא נשרף מרוב אהבת ה’, ואת הדרגה הזאת “כמהה לך בשרי” אפשר לקבל על ידי רשב”י על ידי האש של רשב”י שהאש מלהטת סביבותיו יום ולילה, כי רשב”י זה אותיות ב,ש,ר,י – אדם בא לרשב”י ברצינות, רוקד את כל הריקודים אז הוא זוכה שכל הבשר שלו, כל הגשמיות שלו נשרפת והוא מגיע לדרגה הגבוהה ביותר “כמהה לך בשרי”.

כל מי שיזכה בל”ג בעומר, כל מי שיסע ברצינות לרשב”י, כל מי שיבכה בל”ג בעומר, כל מי שירקוד באמת בל”ג בעומר, לא יעמוד חולם, טיפש בצד, ירקוד באמת ויאמין שרשב”י חי וקיים, לא יסע מלחץ חברתי, לא יסע כי השני נוסע אלא כי הוא מאמין כי רשב”י חי וקים ויתפלל בהתלהבות, ירקוד בהתלהבות, ולא יעמוד בצד בשעת הריקודים כמו שאומר הרמב”ם שכל מי שרואה שרוקדים והוא עומד בצד אז הוא הדיוט גמור ואפיקורס גמור שלא מאמין בכוחות הצדיקים, לא מאמין בכוחות הריקודים, לא מאמין שהצדיקים יכולים להתעבר בו, כי רשב”י צריך בהילולא לרדת עוד למטה ולהתעבר בכל אלה שמגיעים אליו ועל ידי זה לבטל את כל הגזירות. אז מי שיסע לרבי שמעון באמת וישים את הראש בספר, בתהילים, בגמרות, בספרי הקודש ויחזיק ראש ויחזיק לב ויתגעגע באמת לרשב”י יזכה שרשב”י יתעבר בו באמת, ועל ידי זה יזכה לכל הישועות ובזכות זה נזכה לגאולה שלימה במהירה בימנו אמן.

ברוך השם אנו זוכים כיום לעדנה ושם הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א נמצא כמעט בפי כל. בוודאי שהרב שליט”א מצד עצמו אינו זקוק לשום פרסום, להפך, מי שמכיר מקצת מהרב ברלנד שליט”א יודע שכל חייו הוא ברח מכל בדל של שקר וחיצוניות. עד היום אפשר לראות את הרב שליט”א כשהתפילין של הראש נמצאים מכוונים אצלו בצד, בכוונה, שכל מי שיתקרב להשם יתברך דרכו יחפש אמת ולא שקר.

הרב שליט”א לא מחפש לשחק את המשחק הדביק של – פרסמו אותי ותנו לי כבוד. מאידך גיסא, הרב שליט”א רואה שאנו נמצאים בתקופה קשה של “עת לעשות לה’ הפרו תורתך”, לכן הוא ממש מוסר נפשו ומוכן לעשות ההפך הגמור מרצונו האישי. הגה”צ הרב אליעזר ברלנד יוצא היום לעם ישראל במטרה אחת ויחידה, הגיע הזמן לחזור לצור מחצבתנו, עם ישראל נמצא בחושך רוחני ומשווע לטיפת אמת. כי הרב שליט”א הוא ממשיך דרכו של רבינו, רבי נחמן מברסלב שהמשיך דעת משער הנ’ של הקדושה ועמה עצות נפלאות שיכולות לעמוד בפני שער הנ’ של הטומאה שבו אנו שרויים היום. אך, צריך לזכור שהנהגה זו של הרב שליט”א היא חדשה מאוד.

רק לפני שנים אחדות להפיץ את הדעת של הגה”צ הרב אליעזר ברלנד היה הרבה יותר קשה. אמנם, עשרות אלפים (ללא שום גוזמה) התקרבו דרך הרב שליט”א, אך עדיין, הדברים נלחשו בשקט והיו תחת הגבלה. באותה תקופה נכתב הספר “מפיצים בשער הנון”. הספר נגע בדברים שאף אחד לא העז באותו הזמן להזכיר. הוא מסביר על הקשר בין תפקידו בבריאה של הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א לבין כל שרשרת צדיקי הדורות תוך כדי סיפורים מדהימים על הרב שליט”א ותלמידיו.

אפילו היום שכבר מתפרסים העלון החדשני של כנישתא חדא והאתר המקיף שובו בנים אינטרנשיונל, הספר מפיצים בשער הנון הוא רלוונטי מאוד, אולי אפילו יותר. דווקא היום כשרוצים להבין לעומק את גודל התופעה של הרב שליט”א ורבינו הקדוש יש לספר הזה הרבה מה להציע. מפיצים בשער הנוןכאשר כותב הספר נכנס לגה”צ אליעזר ברלנד שליט”א וקיבל ממנו אישור לכתיבת הספר, הדבר נעשה בסביבה שונה לגמרי מהמציאות היום. הייתה יראה, האם בכלל שייך לגלות דברים שנאמרו עד אז רק בחדרי חדרים? שאל את עצמו מחבר הספר. אבל, דברים השתנו ולפתע רואים שמסובב הסיבות הכין את הספר רגע לפני המהפכה.

מפיצים בשער הנון – מאות עמודים של הנאה צרופה.

להשגת הספר – knishta148@gmail.com

וכבר ראה רבינו את כל מה שיעבור על הדור האחרון עקבתא דמשיחא והכין עצות ותרופות לכל בעיה ולכל נפילה, אשר אמר כי הטובות שמשיח יעשה לישראל גם הוא מסוגל לעשות, אך החילוק הוא שמשיח יגמור. והנה כל בר דעת יתעורר ויעשה חשבון נפש ויתבונן מיהו אותו משה, אותו מנהיג רחמן ונאמן שיכול להביא היום את עם ישראל  לביהמ”ק ולגאולה השלימה. מיהו אותו צדיק שהעיד על עצמו שהשיג מידת הבינה בשלימות שכידוע ליודעי ח”ן שהוא שער הנ’ של הקדושה, שמשם נמשך המקווה הטהור העליון (“וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם”), שכל החפץ יכול להתקרב ולזכות עצמו בגאולה פרטית אשר היא זו שתביא לגאולה הכללית בעז”ה  ויהיה לו חלק בה, ועליו נאמר “כל מי שיש לו דעה כאילו נבנה ביהמ”ק בימיו” שיש לו את הדעת שהמשיך הצדיק המנהיג הרחמן ו”בימיו” דייקא – בחייו- כאילו נבנה ביהמ”ק כי הוא זכה לגאולתו הפרטית ואז הוא מתחיל להרגיש את הצער האמיתי כמה חסר שאין את בימ”ק ועליו נאמר ”יוסיף דעת יוסיף מכאוב” .

עדות מצמררת – לאחר תפילות ומאמצים מרובים הגיעה לידנו בס”ד הקלטה נדירה של הפלישה ללבנון. אמנם, דובר רבות באותה נסיעה מיתולוגית, אך ככל הידוע לנו עדיין לא התפרסמה הקלטה מקורית של אחד מחבורת הנוסעים שמספר עליה מכלי ראשון. הסיפור הוא ייחודי ומדהים בעוצמתו ומסופר ע”י הרב ברוך שרביט בעצמו. הרב ברוך, מתלמידיו הראשונים של הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א ומי שהיה בעצמו  הנהג של הפלישה ללבנון – סיפור הנסיעה הלא נתפס.

קולו של הרב ברוך נשמע מהוסס בתחילת השיחה. למי שמכיר אותו מבין שמדובר פה בצדיק הבורח מאור הזרקורים ומהבזקי המצלמות. עבודתו היא תמה, פנימית ומאופיינת ברצון לעשות נחת רוח לבוראו, ללא כל הפוילע-שטיק מסביב שהתרגלנו אליו בעולמנו המוחצן. אמנם, הרב ברוך עוסק רבות מקירוב רחוקים ובהעברת הדרך הקדושה שספג ממורינו הגה”צ הרב ברלנד שליט”א, עם זאת עבודתו היא אחרת, שקטה ומאוד מאוד ייחודית – בפשטות, אל תתנו לרב ברוך לדבר מול קהל גדול. אך, לאחר תחינות ובקשות רבות הוא לבסוף נענה והסכים לחזור אל אותם ימים.

“חודש אב, השנה היא תשמ”ו (אוגוסט 1986 למניינם) ויהוד’לה כץ, אח של אבי, אחד מהחברים בישיבה, נעלם בלבנון, בעקבות קרב ‘סולטן יעקב’ הזכור לשמצה”. אחרי הקדמה קצרה, הרב ברוך מתחיל בסיפור. “ליבו של מורינו הרב ברלנד שליט”א נשבר, חצי שנה שהוא מנסה לנחם את המשפחה וכלום – מיאנה להינחם. לאחר שגם הרב שליט”א וגם הבבא סאלי אמרו שכץ חי, קם הרב ברלנד שליט”א ואמר – הוא חי ואנחנו ניסע להביא אותו”.

“עשרה תלמידים נבחרו למסע ההצלה הלא שיגרתי, בינם הרב זבולון דחבש,  הרב משה רווח, הרב רבי עזיזיאן, הרב דוד כהן, אנוכי והבן שלי שהיה אז רק בן 13 בלבד. הרב שליט”א קבע מועד לנסיעה כשהמטרה המוגדרת היא פלישה אל תככי סוריה וחילוץ החייל השבוי יהודה כץ. הרב שליט”א הציג זאת כדבר פשוט, אך אנחנו תהינו אך יתכן בכלל לעשות דבר כזה? הייתה זאת תקופה של ניגון…, היו ניסיונות ומי שצלח אותם זכה לקבל אור נפלא בנשמה”.

“דרך יוסף כץ, אביו של יהודה קיבלנו אשרת כניסה לקריאת תהלים, בניגוד לנו לרב שליט”א לא היו שום חששות ושאלות בנוגע לאיך שנעבור. בטנדר הפיג’ו הישן שלי יצאנו והגענו לראש פינה בצפון ועם ליווי צבאי עברנו את הגבול. הדבר היה פלא מכיוון שהיה זה שבוע לאחר המלחמה ומסביב עדיין בלגן גדול. נס נוסף היה שהצלחנו להעביר את ילדי בגבול”.

“במחנה צבאי בתוך לבנון התעכבנו עקב החששות ממוקשים ואמל”ח המפוזר מסביב כעדות למלחמה שרק הסתיימה. כוחות הצבא ניסו למנוע מבעדינו להמשיך, אך הרב שליט”א בהשגתו הנפלאה, חיפש כל העת מקום למעבר. לאחר שהוא הבין שהדרך היחידה למעבר היא הדרך הראשית בה עוברים הלבנונים ואשר הייתה חסומה בהחלט לישראליים. ואז באופן ניסי סובבו משמיים שכל הרכבים שסביבנו לא יכלו להמשיך הלאה, כך שלא עיכבו אותנו. אי אפשר להעביר בדיבור את עוצמת הנסיעה יחד עם הרב שליט”א במקום כזה”.

“נכנסנו לתדלק את הרכב וניגשו אלינו לבנונים שנדהמו לראות ישראלים, לא חיילים, לידם. חיבקו אותנו ושאלו על החיים בישראל. בהחלטת הרב שליט”א שמנו פעמנו אל העיר צור, אל הציון של זבולון בן יעקב. הגענו לצור ולדאבוננו לא מצאנו את הציון הקדוש למרות כל המאמצים. הרב שליט”א שראה שאנו לא מוצאים יצא מהרכב ונכנס לתוך אחד המסגדים. לפתע הוא יוצא ואנו משתהים לראות אותו מחבק ומלווה שני ערבים המסבירים לו איך להגיע לזבולון. הרב שליט”א נסע איתם לבד במרצדס כשאנחנו ברכבי אחריהם. התפללנו מנחה והשתטחנו על הציון הקדוש, אך תוקף ההתרחשות גרמה לחלק מהחברים לפחד עד כדי חולי והקאות. הייתה הרגשה כללית של מסירות נפש, ידענו שבסוריה אין חכמות, מהכלא שלהם יוצאים משוגע או מת. אך, הרב הכריז – ‘אף מחבל לא יקבע לרבינו מה לעשות'”.

“הרגשתי שהפחד של החברים מעורר דינים, ואכן הרב שליט”א החליט להחזיר את המפחדים לישראל ולחזור עם הנותרים לסוריה. בעיר טבריה, בציונו של התנא רבי מאיר, הרב שליט”א החליט להמשיך את המסע המצמרר לבד. ‘לא צריך אף אחד, אני אסדר את העסק לבד’, הטיח הרב שליט”א לעברנו. אך כמה חברים שהבינו את טעותם רצו לעברו וביקשו בתחנונים להמשיך יחד את מסע החילוץ. לבסוף העלה הרב שליט”א את בני יחד עם אחד מהחברים חזרה לירושלים”.

“האמת שגם אני פחדתי, אך כשטבלנו בכינרת נכנסה לי מחשבה של התעלות לראש ופתאום הבנתי שהעולם הזה אינו התכלית, עד שקיבלתי ממש שמחה להיכנס חזרה ללבנון. בגבול, רקדנו שלוש שעות בהמתנה לאישור כניסה למחנה הצבאי, שם העברנו לילה קשה צפופים בתוך הרכב. בשלוש בלילה ראינו את הרב שליט”א מתפלל עטור בטלית ותפילין בתוך צריף בית הכנסת, הולך הלוך ושוב. המתנו שם עד שעות הצהריים כשמשך כל הזמן הרב שליט”א הולך ושב בתפילה, לפתע הוא פנה אלינו ואמר – ‘עולים לרכב וממשיכים לסוריה’, שמחנו, קפצנו ואכן עברנו את המחסום פנימה, למרות שאני בלי דרכון”.

“אנחנו נוסעים ומולנו מחסום של פלנגות לבנוניות חמושות, עברנו אותם. אח”כ שוב מחסום, הרב שליט”א אמר לי לא לעצור לביקורת. הלבנוני ניגש לדבר אליי, אך נתתי גז והמשכתי. כך בהמשך המחסומים כשהרב שליט”א מצווה לעצור רק במחסומים של ישראל. בדרך ראינו בסיס של האו”ם והחלטנו לנסות לעבור את הגבול שם. החייל מבקש ממני דרכון, היססתי משום שזכרתי כי מקודם לא מצאתי אותו, אך שוב נס – אני מכניס את היד לכיס ומוצא אותו. התרוממנו מעל כל חוקיות, ישראלים עם דרכון ישראלי ורכב עם לוחית צהובה נכנסים לתוך לבנון . מהלך מעל הטבע”.

“בדרך עצרנו לטבול במעיין כשמסביבנו החלו להישמע יריות. המשכנו לנסוע כשלאט המבטים אלינו הופכים להיות יותר ויותר עוינים. היה לנו נקר בגלגל וכל כמה קילומטרים הרדיאטור מתחמם, אך לרב שליט”א זה לא הפריע והוא אומר לנו – ‘נביא את יהודה ונמשיך לאומן‘. לכל אורך הנסיעה הרב שליט”א לא מש מהספר ליקוטי הלכות, אף כעת כשהגענו ממש ליד המחסום הסורי. אצלנו חלחל הפחד שוב עד שהגיע לשיא תוקפו, גם הפגזים שנורו מסביבנו תרמו למתח הנורא. אנו מגיעים לגבול הסורי ופתאום שני חיילים צעירים צורחים לעברנו – עצור. לי יש פקודה מהרב שליט”א, לכן אני לוחץ יותר על הגז, אך הרב שליט”א מסמן לי לעצור. אנחנו יושבים במחסום ואוכלים עם החיילים ענבים כשחמישים מטר מולנו המחסום הסורי. הצטערנו שעם כל המסירות נפש שעברנו לא נכנסנו לבסוף עד סוריה. אי אפשר להעביר במילים את אש הקודש שהייתה לנו, אולי הייתה זאת בחינה של עקדת יצחק. אמנם היינו בתוך שטח סורי כשעברנו את המחסום הראשון, אך פה נעצרנו בציווי הרב שליט”א”.

מי יודע מה ראה הרב?!

“אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם (כה,לח): “ובכל אדם ואדם בעצמו יש בחינת אנפין נהירין”, בכל יהודי יש נשמה עם אור גדול ויכול להשיג את האנפין נהירין. “שהם בחינת קדושת ישראל עם קדוש, הרחוקים בשרשם מכל המידות והתאוות”, לעם ישראל בעצם אין שייכות לתאוות ומידות הרעות מפני קדושת שורש נשמותיהם. ואם אדם מרגיש שהוא מלא מידות רעות, אל יחשוב שהוא נולד כך ח”ו, כי נשמתו אין לה שייכות כלל למידות הרעות.

אמנם בעם ישראל יש “אחיזת העכו”ם” – זה החיצוניים שנאחזים בהם. זה לא שייך אליהם, אבל זה נדבק בגלל החטאים שלהם, של אבותיהם, והם מתגברים מפני שאין לומדים את התורה לעומקה. “שהם בחינת אנפין חשוכין, שהם בחינת התאוות ומידות רעות, שכולם הם מבחינת העכו”ם, שהם אנפין חשוכין, כמו שכתוב: ‘ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם’ (תהלים קו, לה); היינו שמעורב במידות רעות שבו, שנמשכין מן הגויים כנ”ל. וכשאדם עובר עבירה ח”ו, אז העבירה והעוון נחקק על עצמותיו, כמו שכתוב: ‘ותהי עוונותם על עצמותם’ (יחזקאל לב, כז), ואי אפשר לו לצאת מזה כי אם ע”י התורה, שהיא בחינת אנפין נהירין“.

“אז אם אדם רוצה לכפר על העבירות שלו, זה רק ע”י לימוד תורה בעיון. שזה נחשב כמו תענית וכך יצאו העוונות מהעצמות ויתכפרו. “שהיא ההפך מכל התאוות והמידות, שהם בחינת אנפין חשוכין, שמשם נמשכין כל העבירות, ח”ו”, רגע אחד שאדם נמצא באנפין חשוכין – כבר מתגברים עליו התאוות והמידות רעות, “כי צריך האדם להתייגע בתורה ולהמית עצמו עליה”, לא מספיק שלומדים תורה, אם אדם אינו מסכים ומוכן להתייגע על התורה, ולהמית עצמו על התורה, זה לא נקרא לימוד תורה, אם אדם לא לומד תורה מתוך יגיעה, אלא מתוך רפיון – אומרת הגמרא בברכות (סג.) הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה (משלי כד, י), כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה, והצרות הם המידות הרעות שמתגברות, “כמו שאמרו רז”ל על פסוק: ‘זאת התורה אדם כי ימות באהל’ – אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, דהיינו עצמיותו”, להמית עצמו על לימוד התורה, להמית את העצמיות, היינו את הרצונות העצמיים המדומים, שבאמת אינם שייכים לקדושת נשמת היהודי, וזה ע”י לימוד תורה בעיון, בחשק ובשמחה. ואם לאו נשארים עם כל המידות הרעות, והתאוות הרעות, ואנפין חשוכין. “שהם בחינת המידות הרעות והתאוות הרעות, שמהם כל הפגמים החקוקים על עצמותיו כנ”ל”.

“כי צריך להתייגע בהתורה, עד שיזכה להבין אותה”, להתייגע ולהמית עצמו על התורה, כשחם, כשקר, כשרעבים, כשצמאים, כשעייפים, ללמוד תורה במסירות נפש, וכך יוצאים העוונות החקוקים על העצמות. “דהיינו שיצא מבחינת אנפין חשוכין, שהם בחינת חשכות והסתרת הידיעה, לבחינת אנפין נהירין שהם בחינת ידיעת והשגת התורה כנ”ל, ואז נקרא אדם”. רק אז הוא נקרא אדם, ואם לאו אינו נקרא אדם. וכיצד יידע אם נקרא אדם – כשרואה שהוא לא כועס, אלא תמיד שמח, ואוהב כל אחד, שומר את העיניים וכו’, זה נקרא אדם. ואם לאו, הוא לא נקרא אדם”.

“רביה”ק מסביר: כיצד זוכים להיות יהודי, רק ע”י לימוד התורה בעיון ובכח, ביגיעות עצומות, להמית עצמו על התורה, אזי נקרא אדם. “בחינת: ‘זאת התורה אדם’; היינו ע”י התורה נקרא אדם, בחינת: אתם קרויים אדם, ואין העכו”ם קרויים אדם; כי עיקר שם אדם זוכין ע”י התורה” – שהיא בכח, בעיון, בעמקות, ביגיעות עצומות – “שהיא בחינת אנפין נהירין, שהיא ההיפך מכל המידות והתאוות הרעות, שעל שם זה נקראים אדם, בחינת: זאת התורה אדם. אבל העכו”ם, הרחוקים מחכמות התורה, מאנפין נהירין, כי הם בחינת אנפין חשוכין, כי הם משוקעים בכל המידות רעות ותאוות רעות, על כן אין קרויים אדם וכנ”ל”, והיות והעכו”ם שקועים בכל המידות והתאוות הרעות, אף על פי שרוצים לקבל את התורה כי יודעים שהיא אמת, אבל כ”כ התגשמו במעשיהם עד שאין הם נקראים אדם, ואינם רוצים לצאת מגשמיותם, הם מוכנים לקבל את התורה אבל בלי חכמת התורה, היינו לעיין בתורה, כי הם מפחדים לעזוב את מידותיהם ותאוותיהם הרעות. לכן הם לא יכולים לקבלה. ועם ישראל שקיבלו את התורה, גם הם היו שקועים במ”ט שערי טומאה במצרים, אבל בביטולם אל הצדיק, אל משה, ביציאת מצרים, בקריעת ים סוף ובמדבר, בהגיעם אל הר סיני, זכו שהתבטלה מהם הזוהמה לגמרי. והכל ע”י הרצון שלהם לקבל את התורה וללמוד אותה בעיון ולהבין את חכמת התורה, כפי שמבאר רביה”ק בהמשך”.

“כי עיקר בחינת אדם הוא בחינת השכל האמיתי שזוכין להשיג” – להשיג את השכל האמיתי שבסוגיא – “דהיינו חכמות התורה הקדושה. כי יש ג’ שכליות: דהיינו שכל פשוט, שהוא בחינת חכמה, בחינת: כלם בחכמה עשית. וכשלומד ומבין, זה נקרא בינה, ואח”כ, כשיודע התורה, זה נקרא דעת, כידוע”, חכמה – זה הלימוד הפשוט, בינה – זה הלימוד בהבנה, ודעת – זה הזכרון. “וג’ שכליות אלו הם בחינת ידים לתורה: בחינת יד הגדולה ויד החזקה ויד הרמה, שבהם מתקבלת התורה”. כשעם ישראל יצאו ממצרים הם קיבלו על עצמם את היד הגדולה, היד החזקה והיד הרמה, שהם שלש ידיים לתורה, שהם שלשה שכלי התורה, חכמה בינה דעת, היינו ללמוד את התורה בעיון, להבין ולדעת את חכמת התורה. ורק על ידם התקבלה התורה. “ואלו הג’ שכליים הם בחינת ג’ פעמים י”ק” – בחינת כי בי”ה ה’ צור עולמים – “כי י”ק הם חכמה ובינה, שהם תרין רעין דלא מתפרשין, שהם כלולים בכל אחד מהג’ שכליות הנ”ל. וג’ פעמים י”ק הוא גימטריא אדם”, היינו כשיש שלש פעמים י”ק, אז נקרא אדם. “נמצא שעיקר שם אדם הוא בחינת השכל האמיתי”, שלומד תורה מתוך יגיעה אדירה, וממית את עצמו, להבין את הסוגיא לעומקה. “דהיינו חכמות התורה, שהוא בחינת אנפין נהירין, בחינת הרחקת ושבירת כל התאוות ומידות רעות כנ”ל”, ואז יראה האדם שהוא יוצא מהתאוות ומהמידות הרעות, “וזהו: ‘בקרב עלי מרעים’ – זה בחינת תרין “רעין” דלא מתפרשין, שהם בחינת י”ק, שהוא חכמת התורה, בחינת אדם. צריך ‘לאכול את בשרי'” – לאכול את הגוף, להמית את הגוף – “היינו לאכול ולהמית העצמיות שלי”, העצמיות זה הגאוה של האדם”.

“רביה”ק מבאר בתורה ע”ב, שאי אפשר לבטל את הגאוה ולזכות לענוה ושפלות, שממנה עיקר החיות והתחייה לעתיד לבוא, אלא ע”י שרואה עצמו עם הצדיק. ולזה זוכה רק מי שעוסק תמיד להגדיל את מוחו ודעתו. וזה רק ע”י לימוד בעיון, ועל ידי זה זוכה למח מהיר וחריף, כמו שכתוב “חזית איש מהיר במלאכתו” (משלי כב, כט), וכפי שהאדם מעיין, מעמיק, מחדש ומחבר את הסוגיות ואת הסתירות בין רש”י ותוס’ ושאר ראשונים ומפרשים, להבין את השיטות, לחבר אותם ולהבין את הפשט בסוגיה לפי שיטתם, כך מקבל האדם עוד שפלות וענוה מפני שרואה שאינו מבין את הסוגיה היטב, וממשיך ומתעמק בלימוד, וממית עצמו בלימוד התורה. והלימוד צריך להיות עד שאדם מרגיש שהוא כאילו מת. ורק ע”י עמל תורה כזה נקנית התורה, ומקבל האדם סיעתא דשמיא, ומאיר לו המח והדעת, ומקבל פנים מאירות, ככתוב “חכמת אדם תאיר פניו”.

“כי אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כנ”ל” – קניין התורה הוא רק מתוך מסירות נפש בלימוד התורה, ומסביר מוהרנ”ת (ליקו”ה יו”ד, הל’ הכשר כלים ד, כד) את המובא בגמרא (שבת פט.), בשעה שירד משה מלפני הקב”ה, בא שטן ואמר לפניו: רבונו של עולם, תורה היכן היא? אמר לו: נתתיה לארץ. הלך אצל ארץ. אמר לה: תורה היכן היא? אמרה לו וכו’. הלך אצל ים, ואמר לו: אין עמדי. הלך אצל תהום. אמר לו: אין בי, שנאמר “תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי, אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה” (איוב כח, יד-כב). חזר ואמר לפני הקב”ה: רבונו של עולם, חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה. אמר לו: לך אצל בן עמרם. הלך אצל משה, אמר לו: תורה שנתן לך הקב”ה, היכן היא? אמר לו: וכי מה אני שנתן לי הקב”ה תורה? אמר לו הקב”ה למשה: משה בדאי אתה. אמר לפניו: רבונו של עולם, חמדה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום, אני אחזיק טובה לעצמי. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך, שנאמר “זכרו תורת משה עבדי”, עכ”ל”.

“ולכאורה צריך להבין את דברי משה רבנו, וכי לא קיבל את התורה?! אלא, מכאן רואים גודל ענוותנותו, שלאחר ארבעים יום וארבעים לילה בהם למד את התורה, עדיין הרגיש שכלל לא למד, והיא ממש תמימה”.

“וביאור העניין הוא שמשה רבנו ידע, שהשטן רוצה לקטרג על מסירת התורה, ולכן ענה לו, שעדיין כלל לא מסר התורה לעם ישראל, אלא הרי כמונחת בים, ורק מי שמוכן להשקיע יגיעות עצומות ולמסור נפשו לירד לתוך עמקי הים, הוא יזכה לקבלת התורה. כי התורה ארוכה מני ים, ואם כן אין מקום לקטרוג השטן, כי אין ישראל ראויים לתורה, אלא מי שיגע בה משיגה, כמו שכתוב “אבדון ומות אמרו באזננו שמענו שמעה, ומפרש רש”י שם: “אבדון ומוות אמרו” – המאבדין וממיתין עצמן עליה אמרו: “באזנינו שמענו שמעה”, שהיגע בה מתקיימת בו. שהרי אין הכוונה שירד לתוך הים והתהום כפשוטו, רק העיקר הוא הרצון והחשק, שמוכן מצד עצמו לסבול מסירות נפש בלימוד תורה, אפילו לירד לתוך הים והתהום ממש, אבל תיכף כשהוא מרוצה לכך ברצון חזק ואמיתי, מיד עוזר לו ה’ יתברך לקבלה כראוי. “ואזי ממילא: ‘צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו'” – כי מקור הצרים והאויבים שזה היצר הרע, שמתלבשים באדם מפני שאין לומדים תורה בעיון, “כי כל הצרים והאויבים, שנאחזין באנפין חשוכין, נכשלים ונופלים, כי נתבטלים בחינת האנפין חשוכין, וזוכה לאנפין נהירין, שהוא חכמות התורה, שהוא בחינת י”ק, בחינת תרין רעין דלא מתפרשין, שעל שם זה דווקא נקראין ישראל אדם כנ”ל, ואז כל הצרים והאויבים שנאחזין באנפין חשוכין, בתאוות ומידות רעות, נכשלים ונופלים, כי זכה לאנפין נהירין כנ”ל“.

“יש לי ארבעה בנים, שלשה מתוכם בעלי תשובה. דרך אחד מילדי הגענו לנתן סלומון הגבאי של הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א, שקישר אותנו עם הרב שליט”א”. פותחת הגב’ נורית מבת-ים בסיפור ההצלה שהתרחש במשפחתה.

“ימים אחדים לפני חג הפסח הקדוש האחיין שלי בן השנה וחמישה חודשים איבד הכרה וכתוצאה מכך שהה חמישה ימים בטיפול נמרץ”. הרופאים לא הצליחו להבין מה קרה עימו, אך מצבו היה נורא ורק הלך והתדרדר. ביום שישי, ערב החג התקשרתי לנתן הגבאי שהבטיח לי שהגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א יתפלל והוא בטוח שיהיו תוצאות טובות. אני זוכר שזה היה ביום שישי שדיברנו לאחרונה”. מתערב נתן בשיחה. “זה היה הזמן האחרון לפני החג בו יכולתי עוד להתקשר לרב שליט”א ולעדכן אותו במצב הילד”.

“במשך כל החג הילד היה בבית החולים מחובר למכונות בטיפול נמרץ, אך בזמן הזה לא יכולנו ליצור קשר טלפוני עם נתן.  מליל שבת מצבו של הילד החמיר והדרדר עד כדי קריסת מערכות. דאגנו מאוד, אך לשמחתנו הרבה מכאן החלה השתפרות קבועה במצבו, עד שממש הורידו לו את המכשירים ומכונות ההנשמה, תודה לאל. ביום חמישי, ערב החג השני, הורידו את הילד למחלקת ילדים. ישתבח שמו, היום, יום ראשון לאחר החג,  שיחררו את הילד לביתו. אנחנו מודים לה”י ולכל האנשים שהתפללו עבורנו. תודה רבה למורינו הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א.

נציין נקודה מעניינת, כאשר נתן הגבאי מדבר עם הגב’ נורית הוא מנסה להיזכר עימה באיזה סיפור בדיוק מדובר. כל מי שמכיר את הגבאי הזה יודע עד כמה הוא משתדל ומסור בשליחותו, אם כך, למה הוא צריך בכלל זמן בכדי להיזכר?! בשיחה שניהלנו עימו אמר לנו נתן שוודאי שכל סיפור שמגיע דרכו אל הרב ברלנד שליט”א הוא עולם ומלואו, אך  לשמחתו הוא שומע על ניסים וישועות באופן יום יומי. “אני רואה בעיניים איך שליח השם פועל ישועות עבור רבים וטובים”.