שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
הרב מאיר מלכה בשיעור מיוחד לט"ו באב
"מורינו הרב ברלנד היה מאוד מחשיב את היום הזה של ט"ו באב שבו נמשכים השידוכים לכל אחד, בעז"ה."
"רק לפני כמה ימים היה ט' באב ועכשיו ט"ו באב, עליו נאמר בגמרא שהוא אחד משני הימים הטובים הכי גדולים של ישראל. לא היו ימים טובים לעם ישראל כחמישה עשר באב ויום הכיפורים. (תענית ל"א): "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן (בגדים) שאולים, כדי לא לבייש את מי שאין לה, ובנות ירושלים יוצאות וחולות (רוקדות) בכרמים, ומה היו אומרות: "בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך? אל תיתן עינך בנוי, תן עיניך במשפחה. שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל". אלה הימים הכי טובים ושמחים לעם ישראל."
"ר' נתן מסביר שיש קשר בין שני הזמנים הללו. בט"ו באב פסקו מתי המדבר, העם שהיו אמורים להיכנס לארץ ישראל, אך נגזרה עליהם מיתה בגלל חטא המרגלים והם לא יוכלו להיכנס לארץ ישראל. במשך כל תקופת המדבר מתו כל שנה מהדור הזה בתשעה באב. ביום הזה היו חופרים כולם קברים ונכנסים לתוכם בלילה, בבוקר היה יוצא כרוז מי לחיים. כל שנה מתו 15 אלף עד שמתו כל אותו הדור, בשנה האחרונה גם כן חפרו כולם קברים, אך יצא כרוז שכולם לחיים. חשבו שאולי טעו בתאריך, וגם למחרת נכנסו כולם לקברים, אך בבוקר ראו שוב שכולם חיים. ככה המשיכו חמישה ימים עד שהלבנה הייתה במלואה וברור שכבר אחרי ט"ו באב ושבטוח נמתקה הגזירה."
"ר' נתן מסביר שהגזירה נמתקה דווקא ביום הזה, כי בעקבות ט' באב בא ט"ו באב. ב- ט' באב חולצים נעליים ויושבים על הארץ, זה מראה על השפלות שלנו, אין לנו שום חשיבות. וזה תיקון גדול שאדם מכיר במצבו, משפיל את עצמו ומתוודה על מעשיו. ועל ידי זה הוא זוכה לעליה ומגיעים לט"ו באב, כי המגילת איכה היא מאין צעקת ה'איה' שרבינו מלמד עליה (ל"מ תנינא תורה י"ב). אומר רבינו, לגבי, חו"ש אדם שנפל מהכול ושום עצה לא יכולה להחזיר אותו לדרך ה'."
"רבינו מקדים ומזכיר את המשנה ממסכת אבות (פרק ה משנה א) המדברת על העשרה מאמרות בהם נברא העולם. הגמרא מקשה שיש רק 9 פעמים בהם כתוב "ויאמר אלוקים", ומתרצת ש'בראשית' זה גם מאמר, אבל נקרא 'מאמר סתום', כביכול מכוסה. רבינו מסביר שאותו מאמר עימו ברא ה' את העולם עדיין ממשיך ומאיר, וכל מאמר ומאמר מחיה את החלק מהבריאה שנבראה על ידו. ומחדש רבינו שהמאמר הסתום של בראשית שהוא הגבוהה מכל המאמרות, כי האמירה שם מכוסה ונעלמת, ולכן יש לו כוח להאיר ולחיות את המקומות הנמוכים ביותר. ואדם ששום אמירה לא מחיה אותו אומר לעצמו – לאן הגעתי, עד לאן נפלתי, והרחמנות הזו על עצמו היא צעקה של 'איה מקום כבודו', אז הוא מתחבר למאמר הכי גבוהה של בראשית."
"מהמצב הכי נמוך של האדם, כשהוא מרגיש את כאב הריחוק, נמשך אליו אור וחיות מהמקום הכי גבוהה. העבודה הזו של צעקת ה'איה' היא לא חד פעמית, כי הרי בכל השנה עובר עלינו – מורינו הרב ברלנד תמיד אמר שלכל אחד מאיתנו יש מטענים גדולים שצריך לתקן, הן מהגלגול הזה והן מגלגולים קודמים. כל פעם שעובר על האדם ירידות וריחוקים כאלה והוא צועק לה' – הוא מתקן, הוא משבר חומות ברזל עם כל קריאה והרמת עיניים למעלה."
"מורינו הרב ברלנד אמר שאין חיזוקים כמו הדיבורים של הלקוטי הלכות של רבי נתן, אבל בכל הספר לא כתוב את הביטוי – 'לא נורא'. כל פעולה של האדם היא משמעותית, מחשבה, הסתכלות לא טובה, אלא שבשנייה אחת האדם יכול לתקן. לצעקה הזו יש כוח לכמה עניינים: א. מבטלת את הקטרוג על האדם, אדם מתבייש מוחלים לו על עוונותיו ב. זה מעלה את המהות של האדם, יש לו מהות אחרת."
"הקינות שאומרים ב- ט' באב זה הבעת צער ובזכות זה עולים למקום עליון וזוכים לקבל את ה- ט"ו באב, יום עליון וגבוהה שבו יש חיבור חזק לה'."
