שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
על השיר הבאת אותנו עד לכאן • על בתי השיר; כיצד ומתי נכתב, • ומה עומד מאחורי כל בית בשיר הגעגועים?
הלבבות פועמים בציפייה דרוכה. האמנם? האם אכן נזכה להגיע, או שיתברר, ששוב, הגענו למבוי סתום, שהדרך ממנו היא חזרה הביתה כלעומת שבאנו ללא שנשיג את המטרה הנכספת…
לאחר שהשקיעו את תמצית כוחם ודם חלבם, לאחר שכל כך הרבה עמלו להשיג את סכום הכסף המאפשר את עלויות הטיסות הגבוהות, ולאחר שבמאמצים על-אנושיים השיגו – לאחר דחיות חוזרות ונשנות – את הוויזה הנכספת ל'גן עדן' הנקרא ברית המועצות, כאשר הפקידים מביטים בהם בתימהון, שלא לומר בחמלה, ומסובבים את האצבע על הרקה להבהיר מה הם בדיוק חושבים על קבוצת האנשים ההזויים העומדים מולם, שעושים כל מאמץ להיכנס לארץ שכל מי שרק יכול מנסה לצאת ממנה. עומדים להם חסידי ברסלב אי-שם באחת משדות התעופה הפזורים לרוב ברחבי אירופה, ולנוכח המניעה החדשה שצצה פתאום, שואלים הם את עצמם: 'האם בסוף זה ייגמר? האמנם נגיע לאומן'??
כך נולדו מילותיו המרטיטות של השיר\התחינה "הבאת אותנו עד לכאן, תביא אותנו לאומן". 'אבא שבשמים, לאחר כל כך הרבה קשיים ותלאות שהפריעו לנו, לאחר כל כך הרבה מניעות שנערמו בדרכנו, לאחר כל כך הרבה אכזבות שהיו מנת חלקנו, ובכל זאת 'הבאת אותנו עד לכאן'. בקשתנו – לאחר כל כך הרבה ניסים שראינו – אנא, 'תביא אותנו לאומן'…
"מי יתן לי אבר כיונה אעופה אשכונה"
שיר הגעגועים לאומן, אותו חיבר מורינו הרב ברלנד שליט"א באותן שנים מלאות צפייה וכמיהה לפתיחת הדרך לציון רופא הנשמות הגדול רבי נחמן מברסלב שבאומן, שהבטיח גדולות ונצורות למי שיזכה לבוא לציונו הקדוש, מוכר היטב לרבים מאנשי שלומינו. אלא, שבעוד שרוב הציבור מכיר את השיר רק מההזדמנויות בו שרים אותו, ישנם גם כאלו המכירים את שלבי השיר, ואת הזמנים בו התקיימו רבים מהחרוזים בפועל.
בסדרת הכתבות הקרובות, ננסה אי"ה להתמקד במספר בתים שיתנו לנו מבט על חשיבות הנסיעה וקדושתה, כמו גם תוכניותיו של מורינו הרב ברלנד שליט"א בהקשר לציון רבינו הקדוש, שביטוי לחלק מהם נמצא בין בתי השיר, וכמובן גם בהם זו רק טעימה קטנה.
כתבה ראשונה בסדרה:
"בלי אכילה ושתיה רק תפילה וטבילה"
הנהגתו של הרב ברלנד בהיותו בנסיעה לציון רבינו הקדוש שבאומן היתה, שהיה צם באותו היום. לרבינו צריך לעשות הכנה, ואצל הרב שליט"א שבלאו הכי האכילה לא תופסת מקום, טבעי הדבר שהרב לא יאכל. רק זאת צריך לדעת, שלעיתים רבות ארכה הנסיעה, כולל הדרך חזור יום שלם בו לא אכל הרב דבר, וכך התקיים כפשוטו 'בלי אכילה ושתיה'.
לעיתים נוספות, כאשר היו מגיעים לציון רבינו בלילה, מיד היו מתכננים את הלילה הבא… כך שיום נוסף בו לא הגיע דבר מאכל לפיו של מורינו הרב ברלנד לפנינו.
באופן כללי הרב לא היה לוקח אתו כמעט אוכל לנסיעה. הרה"ח רבי יהושע דב רובינשטיין שעקב אחרי מורינו הרב שליט"א בנסיעות הרבות לאומן מספר שהחליט פעם לבדוק את המזוודה של הרב שליט"א. הוא לא הופתע לגלות שמלבד ספרים ובגדים לא הכילה המזוודה שום דבר מאכל, מלבד חבילת תמרים…
אולם הרב לא רק כך נהג בעצמו, אלא אף המליץ לאנ"ש הנוסעים לנהוג גם כך. הרה"ח רבי יוסף מריאן מספר להתחדשות, שהרב הורה גם לאנ"ש שמי שיכול ישתדל לצום כאשר צריכים לעבור גבולות עקב כך שהיו זקוקים לניסים גלויים בשביל הנסיעות, וכך רבים מאנ"ש היו צמים עד שעברו את הגבולות.
מאידך, בתפילות וטבילות לא חסכו אנ"ש כלל וכלל… אם זה תפילות ארוכות, כאשר אצל מורינו הרב שליט"א אין מושג לקצר את התפילה עקב כך שנמצאים בדרך או באיזה שדה תעופה נידח שספק אם אי פעם ראו הם איזה יהודי, קל וחומר יהודי מתפלל. אבל הרב שליט"א עומד ומתפלל שעות ארוכות בניגונים, או לחילופין בצעקות. הצד השווה שבהם שהרב שליט"א מתפלל כאילו הוא בביתו שלו.
סיפור מופלא שמענו מהרה"ח רבי נחמן הורביץ, שבאחת הנסיעות לאומן, שעת העליה למטוס חפפה לנץ החמה. מורינו הרב שליט"א הגיע לתפילת העמידה באוטובוס המוביל את הנוסעים מהטרמינל אל המטוס, ומיד החל בתפילת שמונה עשרה. עד ראיה שנכח במקום ואשר סיפר את המעשה לר' נחמן מתאר, שהוא הביט על הרב בתמיהה גדולה. באוטובוס שכל נסיעתו היא של דקה או שניים עומדים שמונה עשרה? אולם תמיהתו לא ארכה יותר מרגעים ספורים, לפתע נעצר האוטובוס והודיעו לנוסעים שבעקבות תקלה במטוס אי אפשר לעלות כעת על המטוס, ועליהם להמתין באוטובוס עד להודעה חדשה… כעבור שעה פסע מורינו הרב שליט"א לאחוריו 'עושה שלום', וכמו בתיאום הודיעו שהתקלה סודרה ואפשר לעלות למטוס.
ואי אפשר כמובן בלי להתמקד קצת על התפילות עד שהגיעו לשלב של הטיסה. שעות ארוכות מידי לילה בלילה היו עושים חסידי ברסלב בהתבודדות ובשפיכת געגועים ותחנונים לפני ה' בכדי לזכות לצלוח את כל המניעות הנראות כבלתי עבִירות. כי אכן בדרך הטבע לא היה סיכוי, ולו הקלוש ביותר להגיע לציון רבינו שבאומן. לנגד עיניהם עמדו רק דברי רבינו, שהתפילה משנה את הטבע, וכך, ורק כך הצליחו להגיע לאומן.
וטבילות… אוי! כמה מסירות נפש כלולה במילה הזו. איזה מסירות נפש עצומה עשו אנ"ש ובראשם מורינו הרב ברלנד שליט"א להשיג טבילה בכל מקום שיש איזה סיכוי. בפרט בדרכם לציון רבינו שלציונו כבר מאז ומעולם הקפידו חסידי ברסלב מאוד שלא להיכנס ללא טבילה במקוה.
נהרות שונים וקפואים לא הרתיעו כי-הוא-זה את מורינו הרב שליט"א, שלא אחת שבר בעמל רב את הקרח עד שנוצר חור בו אפשר לטבול בקור שאי אפשר לתאר. מקוואות ישנים וסרוחים אף הם לא היוו מניעה מלזכות לטהרה. סיפורי המסירות בזה הם מדהימים, ובמשך הזמן כבר היה הרב כמו מורה דרך היכן יש בעיר ויניצה מקוה והיכן בקייב או באודסה יש נהר.
הרה"ח רבי נתן ב"ר מנדל שפירא מספר על אחת מאותן נסיעות בהם הלך עם הרה"ח ר' עמרם הורביץ ז"ל באמצע הלילה לטבול. בדרכם סמוך לנהר פגשו את מורינו הרב שליט"א שהכיר היטב את הנהר, והורה להם שהמקום בו הם נמצאים הוא אזור הביוב, ועליהם להרחיק לאזור אחר בו שייך לטבול בצורה נאותה.
הרה"ח ר' רחמים בן יוסף מספר שכשהיו הולכים לטבול בנהרות הקור היה כל-כך גדול עד שהאנשים היו כמעט קופאים ולא יכלו לזוז, והיו צריכים שאנשים אחרים יחממו אותם ויעזרו להם להתלבש. אולם מורינו הרב שליט"א היה קופץ לטבילה בנהר ועולה כאילו לא אירע דבר.
עם הזמן, הרב ברלנד כבר פיתח הבנה באיזה מקום בנהר הקרח פחות קשה וניתן לשבור אותו ביתר קלות…
בנסיעות בהם היה מוצמד לקבוצת הנוסעים נציג ה'אינטוריס' – משרד התיירות של בריה"מ, שהיה למעשה שלוחת מעקב של הקג"ב אחרי התיירים – היה הרב ברלנד מסביר לו כבר בתחילת הנסיעה שאנו צריכים כך יום איזה נהר וכדומה בכדי להתרחץ בו. לפעמים זה גם עזר…
תמונה נדירה של הגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א שובר ברגלו נהר קפוא בכדי לטבול בציון הקדוש לפני ראש השנה:
